אנסון | 
01 12ה, 2007| 
היום הוא יום שישי，כלומר ימי חופשה，מבחינה הגיונית מדבר מהתחלת עבודה בגין מצב רוח רגועה ומאושרת，אך עד כה，心情卻是越來越沈悶。
לקום בבוקר，יש לי מניות עייפות בלתי מוסברת，好像昨晚失眠一樣。中午用餐時，ידיים הן תוצאה של עבודה ושיורית בוקר הגעלה טעם שמן，אז לא תיאבון，隨便吃吃就回寢室午休。下午下班要離開處室時，עם שלום הנהלה，בגלל שהוא יצטרך ללכת מחוץ לאימונים，לא אחזור עד סוף חודש מאי，עד אז הייתי כמעט ותיקים זה! ידידות עם הנהלה גם נחשבת בסדר גמור，אז גם כמה אכזבה， 有種失落感。晚上回到家裡，ליזה עם ניאנג, אמרה לי שני דברים לא נעימות,，מצב רוח פתאום מחניקה עד，בשלב זה，foobar2000 של המחשב רק דשדוש לחן שנג של "צער לעצמם."，כשהשיר תפס，סבתא פשוט הלכה לעולמו，因此每當聽到這首歌時總會產生一股哀愁感。
עכשיו，כל מצב הרוח，עם המנגינה של השיר כל העליות וירידות，אי שביעות רצון הכל，只想在瞬間全釋放出來。於是，אני מתקרב，עד השלכת אשפה בלבי，上來key出我的情緒。אני רוצה，בשבילי，זה "הקרב של הכנסייה אומר," הפונקציה של מרבי，האם זה לא?
。
，最後只好忍痛多花那150元啦！
。
)。
